<h1>ספר הנר כת"י — עירובין</h1>
<h2>דף לג.</h2>
[עירובין ק"ד ע"ב] מתני'. שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמינו רשצז"ל פיר' מוציאו (בהימנו) [בהמינו] בשבת ולא חיישינן שמא יטלטל שאין שבות במקדש. בהמינו באבניטו ואע"ג דמטמא ליה לאבניטו שהוא קשור בו כי עדיף שלא לשהות את הטומאה בעזרה (דברי ר' יהודה ר' יוחנן בן ברוקא אומ' בצבת של עץ פיר' שהוא פשוטי כלי עץ שאינן מקבלין טומאה) ובידו (כל) [לא] נגע כהן דלא ניטמא כהן גופיה הולכך בהמינו אחזו דלא נגע ושרץ אינו מטמא [במשא] והאבנט שמטמא בשרץ אינו מטמא הכהן האוחזו דהוה ליה אבנט ראשון לטומאה והילכ' רווחת בכל התלמודי שאין... אדם וכלים [מקבלין טומאה] אלא מאב (מטומאה) [הטומאה] בלבד וכן במקרא לא מצינו טומאה לאדם וכלים אלא מן השרץ ומן הנבילה וכיוצא בהן שהן אב הטומאה אבל ראשון לטומאה ושני לטומאה מטמא אוכלין ומשקין כדכתי' וכל כלי חרש אשר יפול מהם וכו' דהוה ליה כלי חרש ראשון לטומאה (מיכן) [מכיון] שנתלה השרץ באוירו ואע"ג שלא נגע(ו) [ו]הכלי חוזר ומטמא מה שבתוכו יכול אם יהיו כלים בתוכו דניטמאו מחמת כלי הראשון ת"ל כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל וגו' אוכלין ומשקין מטמאין מחמת כלי ואין כלי ואדם מטמאין מחמת כלי. צבת של עץ, שהיא פשוטי כלי עץ. שלא לרבות את הטומאה, לטמא אבנט הטהור ונוח לנו לשהותה שם ולחז(י)ר אחר צבת מלהרבות את הטומאה. מהיכן מוציאין אותו, פיר' בשבת. מן ההיכל ומן האולם מבין האולם ולמזבח, אבל בעזרה אם נמצא שם מכסהו בסיר ומניחו עד שתחשך. דברי ר' שמעון בן ננס ר' עקיבה אומ' וכול', פיר' כל מקום שחייבין על זדונו כרת אם יכנס לו בטומאה דהיינו כל העזרה משם מוציאין אותו. ושאר כל המקומות, פיר' למר כדאית ליה לבן ננס כולה עזרה ולר' עקיבה לשכות. כופין עליו פסכתר, פיר' סיר של נחשת לכסות עד שתחשך למוצאי שבת. סירות מתרגמ' פסכתירא.
